<h1>ראבי"ה סימן קי"ח</h1>
<h2>דף מא:</h2>
שאלו את בן זומא מפני מה אמרו דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה וכו' עד אי הכי יין נמי נפטריה פת, ופירש רבינו אבא מורי אם מלפת את הפת ביין, ומשני שאני יין דגורם ברכה לעצמו, דאישתני לעילויא. וקיימא לן דבכל ענין שהוא נהנה מן היין מברך בורא פרי הגפן, למעוטי שאר משקים. והני מילי דרך ליפות, אבל אם שותה אפי' מים טעונה ברכה לפניה, דאין פת הנאכל פוטר השתיה. וכן משמע בסוף פירקין, דתנן השותה מים לצמאו מברך שהכל נהיה בדברו, ואמרינן לאפוקי מאן דחנקתיה אומצא, ולא אמרינן לאפוקי מאן דשתי מיא בתוך הסעודה. ובהלכות גדולות כתב מאן דשתי מיא (בתוך הסעודה) אפי' תלתא זימני בסעודתא אינו צריך לברוכי אכל זימנא וזימנא (לא) וכן חמרא ושכרא דכי מברך זימנא קמייתא לא [צריך] תו לברוכי: ופת הבאה בכיסנין ולחמניות אי אמר קבענא סעודתיה עליה מברך המוציא ושלש ברכות לאחריהן, ואי לא קבע מברך בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין ג'. ואם אכל כל כך שאחרים קובעים סעודתם עליהם אפי' לא אמר הוי קביעות, דסתמא דעתו כשאר בני אדם, והיינו דאמר רב נחמן (לעיל) לרב הונא עדיין מר כפין הוא: וקיימא לן דאפי' גמר סעודתו מצי לאכול קודם שיברך ברכת המזון ואפי' גמר סעודתו וסילק, עד שיטול ידיו. ומיהו יש דברים שצריך לברך לפניהם ולאחריהם, כדפרישית לעיל בפסק רב פפא. ובגמרא אמרינן דלית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאמר רב חייא בר אשי אמר רב שלש תכיפות הם תיכף לסמיכה שחיטה דכתיב וסמך ושחט תיכף לגאולה תפלה דכתיב ה' צורי וגואלי וסמוך ליה יענך ה' וגו' תיכף לנטילת ידים ברכה דכתיב שאו ידיכם קדש וברכו את ה'. והכי נמי איתא בירושלמי.
